<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ה פ"א</h1>
<h2>דף יח.</h2>
כתוב אחד אומר כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד' אלוקינו בכל קראנו אליו. יראה מזה שהשם הוא מצוי לתפלתנו בכל קראנו. ואמר הנביא דרשו ד' בהמצאו וגו' יראה שיש זמן מצוי לענות לקורא אליו ובארו חכמים ז"ל כאן בצבור כאן ביחיד ויחיד אימת מר"ה ועד יה"כ. ידוע הוא שקרוב ד' לכל קוראיו אם יקראוהו באמת. כי השם מצוי ומשגיח והרחוק והקרוב הוא מצד האדם, מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו. והשם רואה ומשגיח ושופט צדק תמיד הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו לרדוף אחר התאות וללכת בשרירות לבו נתנה התורה זמן מזמני השנה לחפש מעשיו ולשוב אל ד' והוא מר"ה ליה"כ לפי שהוא דעת מקובל ומפורסם שהזמן ההוא ראוי לתשובה, לפי שקדמה התשובה בראש השנה לאדם הראשון שבאותו יום נולד כמו שתקנו בעלי התפלות זה היום תחלת מעשיך שנאמר על יצירת האדם שנברא ביום ששי כמו שאמרו בתשרי נברא העולם ולא רצו שתחלת הבריאה היתה בתשרי אבל בריאת האדם שהוא המכוון בעולם השפל. ולפי שסוף המחשבה הוא תחלת מעשה והאדם הוא סוף המחשבה שנברא בר"ה ובו ביום חטא ובו ביום שב מחטאו ונתכפר לו במדת רחמים והוא היום הנאות לזמן התשובה ליוצאי ירכו כפי הדעות המקובלות. וזה שאמרו חז"ל לעולם ד' דברך נצב בשמים לדוד ודור אמונתך אמרו מה הוא לעולם ד' אלא כך אמר דוד רבש"ע אי אתה בא עלינו במדת הדין אלא במדת רחמים שאם אתה בא עלינו במדת הדין לא היינו יכולין לעמוד אפילו שעה אחת. אלקים לא נאמר אלא ד' שהוא מדת רחמים. ולא זו בלבד אלא אף לאדם הראשון יציר כפיך אלמלא שפתחת לו מדת רחמים בשעה שדנת אותו לא היה יכול לעמוד כן אתה עתיד לדון את בניו ולזכותם. מהו דברך נצב בשמים קיים דברך שהתנית עם אדה"ר וכתוב שם כוננת ארץ ותעמוד כי אין לה עמידה רק על הדרך הזה. ולפיכך ראויה הכפרה אחר התשובה וזהו שהתקינו זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. וכן סדרו סמוך לחתימה ודברך אמת וקיים לעד ומה כתוב אחריו למשפטיך עמדו היום. כלומר על ההבטחה הזאת אנו סומכין ביום הזה שאנחנו עבדיך ושבים אליך כדרך שעשה אבינו הראשון. וכמו שדנת אותו במדת רחמים כן תדיננו בעברנו לפניך כבני מרון לפני הרועה וכלן נסקרין בסקירה אחת והיא הידיעה הכוללת כל הפרטים כמו שאמר משמים הביט ד' ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח וגו' היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובעבור שיקשה לחכמי העיון מדרך השנוי והרבוי הנמשך לדעת הפרטים אמר רבי יוחנן וכלן נסקרין בסקירה אחת משום דהיוצר יחד לבם וגו' ואין ידיעתנו כידיעתו ואין לה יחס אליה כלל כמו שאמר הנביא כי לא דרכיכם דרכי. נלוה לזה כי נעקד ביום זה יצחק. ואברהם אבינו מל ביוה"כ את ערלת בנו הכורתת ברית למול שאר הערלות כמו שכתבתי למעלה. וביום זה שהוא סוף העשרה נתכפרו על מעשה העגל וניתנו לוחות שניות אחר שנתחייבו כליה והתשובה הצילה אותם עם התפלה. והשם כפי רצונו צונו על הימים האלה שנחפשה דרכינו ונחקורה ונשוב מדרכנו הרעה ומחשבותינו המקולקלות שבזמן הזה שוקלין הזכיות והעבירות כמו שהמשיל החכם פלס ומאזני משפט לד'. ותשרי הוא הנאות לענין זה לפי היותו במזל מאזנים הנתון בשמים למשול בארץ ולכן נבחר הזמן הזה להעיר האדם בתרועה על התשובה. אמרו חכמי המזלות שיעלה בפנים הראשונים של מאזנים צורת אדם כעסן בידו השמאלית מאזנים ובידו הימנית ספרים כתובים. ועל דעת חכמי הודו כי יעלה שם אדם יושב בחנות בשוק ובידו מאזנים ירצה לקנות ולמכור ובפנים השניים אדם נוהג עגלה ויש בתוכה אדם ויש בידו שוט. וכל זה (יודה) [יורה] כי פלס ומאזני משפט לד' והנלבב יתן אל לבו אלה הימים המיוחדים להתפלל עלינו ועל בנינו ובנותינו כמו שסדרו ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב וכו'. ולפיכך קראו הכתוב יום תרועה ואמר זכרון תרועה ולא על קול השופר בלבד נאמר אלא שאנחנו חייבין להריע ולהעיר הלבבות לשוב בתשובה שלמה. ועל זה נאמר אשרי העם יודעי תרועה. ואע"פ שתקיעת שופר גזרת הכתוב רמז יש בו כמו שאמר הנביא אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו והוא כאלו אמר קול התקיעה והתרועה עורו ישנים מתרדמתכם וחפשו מעשיכם ושובו בתשובה וזכרו בוראכם. וכל זה הערה ליום הצום. ואמרו למה תוקעין ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין כדי לערבב השטן. וכבר אחז"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. והוא המביא כל חולי כמו שאמר והסיר ד' ממך כל חולי זה יצר הרע. והוא המחליא הגוף והנפש. ולכן צריך בימים הללו להרבות בתפלה ותחנונים ולאחוז בדרכי התשובה. ודעתי לכתוב פרקים ידועים לעשרת הימים האלה אחר ההלכות ולכן לא הארכתי בדרכי התשובה. אבל כדי לחבר אל תנאי התשובה ענין התקיעות אכתוב שלשה תנאים קצרים בתשובה. הראשון שישוב מדרכו הרעה ויעזוב העבירות כלם עזיבה גמורה ככתוב יעזוב רשע דרכו. השני שאחר תשובתו ינחם ויתחרט בלבו על החטא שקדם לו ויבכה ויאנח עליו כמו שיאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי וגו' ר"ל כי לא הספיק התשובה בעזבו החטא כי אולי ישמח כאשר השיג מרצונו בעבירה אבל אמר שניהם ונתחרט וספק על ירך לרוב צערו ובזה נלחם ביצר. השלישי שיקבל השב קבלה קיימת שלא ישוב עוד לחטא ההוא כמו שאמר ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו. ועל הדרך הזה באה מצות היום על התרועה שהוא זכרון לנו להושיענו מן הצר הצורר. וכשהקול פשוט תקרא תקיעה וכשהוא שבור תקרא תרועה. ובמקומות היו נוהגין כשהיו מתריעין על צרה שלא תבא שהיו תוקעין בקולות תכופין מחוברים זה אל זה כאדם המתאנח בלא שהייה בין אנחה לאנחה וזו היא תרועה. ובמקומות היו רגילין להפסיק בין קול לקול כאדם המתאנח ושוהה בין אנחה לאנחה וזו היא שברים כמו שאמרו חז"ל על פסוק ותיבב אם סיסרא שלא ידעו אם גנוחי גנח שהוא כמו שברים או ילולי ייליל כמו תרועה והכל כפי שנוי תנועת אנחת כל המקומות. ולכן תקן רבי אבהו שלא יהיו כשתי תורות שיעשו זה וזה ופשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ונהגו לתקוע. "תקיעה "שברים "תרועה "תקיעה. "תקיעה "שברים "תקיעה. "תקיעה "תרועה "תקיעה. כדי שיעשה לפי המנהג האמתי, אבל התרועה והשברים הכל אחד. והוא לשבר הלבבות ולהעיר האדם על התשובה ועל שלשה תנאיה. התקיעה הפשוטה הראשונה להעיר על התנאי הראשון והוא להזכיר ולעזוב החטאים והעונות כדרך שבא בפסוק קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך וגו' כי כן דרך הערת העם על מערכת המלחמה שתוקעין להיות נכונים יחד למלחמה. ואחר התקיעה ההיא תבא התרועה שהיא קול אנחה להעיר על התנאי השני והוא שיתחרט האדם ויבכה על החטאים וזו היא המלחמה עם היצר המסית והמליץ לעשות כל רע כי כן דרך אנשי הצבא לעשות קול המון רבה בחצוצרות ושופרות בעת המלחמה להבהיל האחרים. ואחר התרועה תבא תקיעה פשוטה להעיר על התנאי השלישי והוא שיבדל מן היצר וירחיקנו הרחקה גמורה ולא יביט אליו עוד וכן דרך אנשי המלחמה שתוקעין בצאתם מן המערכה להתרחק מן הצר הצורר. ומצורף לזה שבאו אלו השלש תקיעות להעיר האדם שיתרחק וישוב מדרך השלש כתות הבאים שהזכיר דוד בראש ספרו שהם רשעים וחטאים ולצים לבחור דרך הצדיקים שיודעים בוראם ומכירין אותו מתוך בחינת שלש עולמות כמו שהזכרתי בהלכות שבועות. ולפי שאנו נשענין ובוטחים על הכפרה מתוך התשובה באה המצוה שנשמח בראש השנה כמו שבאה הקבלה בעזרא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' ושנגיל במצותיו ושנזכרהו מתוך השמחה. ולכן אמרו חז"ל שנהגו לשום על השלחן סלקי תמרי רביא תומי כרתי קרא. וזה לא כדרך נחושי הסכלים אלא לפי שהטבע משלים כוונת היום צריך שיהא זה על שלחנו ויחשוב עליהם בדרך השתוף. סלקי יסתלק[ו] עונותינו. תמרי יתמו חטאתינו. רביא יתרבו זכיותינו. כרתי יכרתו שונאינו. תומי יתמו אויבינו. קרא יקראו זכיותינו. וכן מה שהורגלו לאכול ראש איל זכר לעקדת יצחק וכן כל כיוצא בזה. ובזה יקרא היום יום תרועה להעיר הלבבות לעבודת יוצרנו ושופטנו. ועל זה נאמר אשרי העם יודעי תרועה. והתוקעין והמריעין והמכוונים לדרכים האלה באור פני ד' יהלכון. כי יאר ד' פניו לבעלי תשובה. ולכן הקדים לפסוק זה צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. וידוע הוא שצדק ומשפט אינם גופות להעשות מהם כסא אבל הוא הכסא הנאות לו כי צדק ומשפט הבאים מצד פעולותיו הם הם מכון כסאו ששם הוא נמצא מתמיד לעולם לא כסף וזהב יקדמו פניו כשאר המלכים אבל חסד ואמת המראים אור פניו בסבת התשובה. ואע"פ שהיו עצבים בסבת העונות והחטאים. בתשובה השלמה יגילו וישמחו בד' כמו שאמר בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו. ומה היא התרומה כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו. בכפרת עונותינו. ובהשקיט שאוננו. ובהכניע יצרנו מפנינו. ובהשמיד מוננו. ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו.
<h2>דף לד.</h2>
כתוב אחד אומר כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד' אלוקינו בכל קראנו אליו. יראה מזה שהשם הוא מצוי לתפלתנו בכל קראנו. ואמר הנביא דרשו ד' בהמצאו וגו' יראה שיש זמן מצוי לענות לקורא אליו ובארו חכמים ז"ל כאן בצבור כאן ביחיד ויחיד אימת מר"ה ועד יה"כ. ידוע הוא שקרוב ד' לכל קוראיו אם יקראוהו באמת. כי השם מצוי ומשגיח והרחוק והקרוב הוא מצד האדם, מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו. והשם רואה ומשגיח ושופט צדק תמיד הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו לרדוף אחר התאות וללכת בשרירות לבו נתנה התורה זמן מזמני השנה לחפש מעשיו ולשוב אל ד' והוא מר"ה ליה"כ לפי שהוא דעת מקובל ומפורסם שהזמן ההוא ראוי לתשובה, לפי שקדמה התשובה בראש השנה לאדם הראשון שבאותו יום נולד כמו שתקנו בעלי התפלות זה היום תחלת מעשיך שנאמר על יצירת האדם שנברא ביום ששי כמו שאמרו בתשרי נברא העולם ולא רצו שתחלת הבריאה היתה בתשרי אבל בריאת האדם שהוא המכוון בעולם השפל. ולפי שסוף המחשבה הוא תחלת מעשה והאדם הוא סוף המחשבה שנברא בר"ה ובו ביום חטא ובו ביום שב מחטאו ונתכפר לו במדת רחמים והוא היום הנאות לזמן התשובה ליוצאי ירכו כפי הדעות המקובלות. וזה שאמרו חז"ל לעולם ד' דברך נצב בשמים לדוד ודור אמונתך אמרו מה הוא לעולם ד' אלא כך אמר דוד רבש"ע אי אתה בא עלינו במדת הדין אלא במדת רחמים שאם אתה בא עלינו במדת הדין לא היינו יכולין לעמוד אפילו שעה אחת. אלקים לא נאמר אלא ד' שהוא מדת רחמים. ולא זו בלבד אלא אף לאדם הראשון יציר כפיך אלמלא שפתחת לו מדת רחמים בשעה שדנת אותו לא היה יכול לעמוד כן אתה עתיד לדון את בניו ולזכותם. מהו דברך נצב בשמים קיים דברך שהתנית עם אדה"ר וכתוב שם כוננת ארץ ותעמוד כי אין לה עמידה רק על הדרך הזה. ולפיכך ראויה הכפרה אחר התשובה וזהו שהתקינו זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. וכן סדרו סמוך לחתימה ודברך אמת וקיים לעד ומה כתוב אחריו למשפטיך עמדו היום. כלומר על ההבטחה הזאת אנו סומכין ביום הזה שאנחנו עבדיך ושבים אליך כדרך שעשה אבינו הראשון. וכמו שדנת אותו במדת רחמים כן תדיננו בעברנו לפניך כבני מרון לפני הרועה וכלן נסקרין בסקירה אחת והיא הידיעה הכוללת כל הפרטים כמו שאמר משמים הביט ד' ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח וגו' היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובעבור שיקשה לחכמי העיון מדרך השנוי והרבוי הנמשך לדעת הפרטים אמר רבי יוחנן וכלן נסקרין בסקירה אחת משום דהיוצר יחד לבם וגו' ואין ידיעתנו כידיעתו ואין לה יחס אליה כלל כמו שאמר הנביא כי לא דרכיכם דרכי. נלוה לזה כי נעקד ביום זה יצחק. ואברהם אבינו מל ביוה"כ את ערלת בנו הכורתת ברית למול שאר הערלות כמו שכתבתי למעלה. וביום זה שהוא סוף העשרה נתכפרו על מעשה העגל וניתנו לוחות שניות אחר שנתחייבו כליה והתשובה הצילה אותם עם התפלה. והשם כפי רצונו צונו על הימים האלה שנחפשה דרכינו ונחקורה ונשוב מדרכנו הרעה ומחשבותינו המקולקלות שבזמן הזה שוקלין הזכיות והעבירות כמו שהמשיל החכם פלס ומאזני משפט לד'. ותשרי הוא הנאות לענין זה לפי היותו במזל מאזנים הנתון בשמים למשול בארץ ולכן נבחר הזמן הזה להעיר האדם בתרועה על התשובה. אמרו חכמי המזלות שיעלה בפנים הראשונים של מאזנים צורת אדם כעסן בידו השמאלית מאזנים ובידו הימנית ספרים כתובים. ועל דעת חכמי הודו כי יעלה שם אדם יושב בחנות בשוק ובידו מאזנים ירצה לקנות ולמכור ובפנים השניים אדם נוהג עגלה ויש בתוכה אדם ויש בידו שוט. וכל זה (יודה) [יורה] כי פלס ומאזני משפט לד' והנלבב יתן אל לבו אלה הימים המיוחדים להתפלל עלינו ועל בנינו ובנותינו כמו שסדרו ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב וכו'. ולפיכך קראו הכתוב יום תרועה ואמר זכרון תרועה ולא על קול השופר בלבד נאמר אלא שאנחנו חייבין להריע ולהעיר הלבבות לשוב בתשובה שלמה. ועל זה נאמר אשרי העם יודעי תרועה. ואע"פ שתקיעת שופר גזרת הכתוב רמז יש בו כמו שאמר הנביא אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו והוא כאלו אמר קול התקיעה והתרועה עורו ישנים מתרדמתכם וחפשו מעשיכם ושובו בתשובה וזכרו בוראכם. וכל זה הערה ליום הצום. ואמרו למה תוקעין ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין כדי לערבב השטן. וכבר אחז"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. והוא המביא כל חולי כמו שאמר והסיר ד' ממך כל חולי זה יצר הרע. והוא המחליא הגוף והנפש. ולכן צריך בימים הללו להרבות בתפלה ותחנונים ולאחוז בדרכי התשובה. ודעתי לכתוב פרקים ידועים לעשרת הימים האלה אחר ההלכות ולכן לא הארכתי בדרכי התשובה. אבל כדי לחבר אל תנאי התשובה ענין התקיעות אכתוב שלשה תנאים קצרים בתשובה. הראשון שישוב מדרכו הרעה ויעזוב העבירות כלם עזיבה גמורה ככתוב יעזוב רשע דרכו. השני שאחר תשובתו ינחם ויתחרט בלבו על החטא שקדם לו ויבכה ויאנח עליו כמו שיאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי וגו' ר"ל כי לא הספיק התשובה בעזבו החטא כי אולי ישמח כאשר השיג מרצונו בעבירה אבל אמר שניהם ונתחרט וספק על ירך לרוב צערו ובזה נלחם ביצר. השלישי שיקבל השב קבלה קיימת שלא ישוב עוד לחטא ההוא כמו שאמר ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו. ועל הדרך הזה באה מצות היום על התרועה שהוא זכרון לנו להושיענו מן הצר הצורר. וכשהקול פשוט תקרא תקיעה וכשהוא שבור תקרא תרועה. ובמקומות היו נוהגין כשהיו מתריעין על צרה שלא תבא שהיו תוקעין בקולות תכופין מחוברים זה אל זה כאדם המתאנח בלא שהייה בין אנחה לאנחה וזו היא תרועה. ובמקומות היו רגילין להפסיק בין קול לקול כאדם המתאנח ושוהה בין אנחה לאנחה וזו היא שברים כמו שאמרו חז"ל על פסוק ותיבב אם סיסרא שלא ידעו אם גנוחי גנח שהוא כמו שברים או ילולי ייליל כמו תרועה והכל כפי שנוי תנועת אנחת כל המקומות. ולכן תקן רבי אבהו שלא יהיו כשתי תורות שיעשו זה וזה ופשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ונהגו לתקוע. "תקיעה "שברים "תרועה "תקיעה. "תקיעה "שברים "תקיעה. "תקיעה "תרועה "תקיעה. כדי שיעשה לפי המנהג האמתי, אבל התרועה והשברים הכל אחד. והוא לשבר הלבבות ולהעיר האדם על התשובה ועל שלשה תנאיה. התקיעה הפשוטה הראשונה להעיר על התנאי הראשון והוא להזכיר ולעזוב החטאים והעונות כדרך שבא בפסוק קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך וגו' כי כן דרך הערת העם על מערכת המלחמה שתוקעין להיות נכונים יחד למלחמה. ואחר התקיעה ההיא תבא התרועה שהיא קול אנחה להעיר על התנאי השני והוא שיתחרט האדם ויבכה על החטאים וזו היא המלחמה עם היצר המסית והמליץ לעשות כל רע כי כן דרך אנשי הצבא לעשות קול המון רבה בחצוצרות ושופרות בעת המלחמה להבהיל האחרים. ואחר התרועה תבא תקיעה פשוטה להעיר על התנאי השלישי והוא שיבדל מן היצר וירחיקנו הרחקה גמורה ולא יביט אליו עוד וכן דרך אנשי המלחמה שתוקעין בצאתם מן המערכה להתרחק מן הצר הצורר. ומצורף לזה שבאו אלו השלש תקיעות להעיר האדם שיתרחק וישוב מדרך השלש כתות הבאים שהזכיר דוד בראש ספרו שהם רשעים וחטאים ולצים לבחור דרך הצדיקים שיודעים בוראם ומכירין אותו מתוך בחינת שלש עולמות כמו שהזכרתי בהלכות שבועות. ולפי שאנו נשענין ובוטחים על הכפרה מתוך התשובה באה המצוה שנשמח בראש השנה כמו שבאה הקבלה בעזרא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' ושנגיל במצותיו ושנזכרהו מתוך השמחה. ולכן אמרו חז"ל שנהגו לשום על השלחן סלקי תמרי רביא תומי כרתי קרא. וזה לא כדרך נחושי הסכלים אלא לפי שהטבע משלים כוונת היום צריך שיהא זה על שלחנו ויחשוב עליהם בדרך השתוף. סלקי יסתלק[ו] עונותינו. תמרי יתמו חטאתינו. רביא יתרבו זכיותינו. כרתי יכרתו שונאינו. תומי יתמו אויבינו. קרא יקראו זכיותינו. וכן מה שהורגלו לאכול ראש איל זכר לעקדת יצחק וכן כל כיוצא בזה. ובזה יקרא היום יום תרועה להעיר הלבבות לעבודת יוצרנו ושופטנו. ועל זה נאמר אשרי העם יודעי תרועה. והתוקעין והמריעין והמכוונים לדרכים האלה באור פני ד' יהלכון. כי יאר ד' פניו לבעלי תשובה. ולכן הקדים לפסוק זה צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. וידוע הוא שצדק ומשפט אינם גופות להעשות מהם כסא אבל הוא הכסא הנאות לו כי צדק ומשפט הבאים מצד פעולותיו הם הם מכון כסאו ששם הוא נמצא מתמיד לעולם לא כסף וזהב יקדמו פניו כשאר המלכים אבל חסד ואמת המראים אור פניו בסבת התשובה. ואע"פ שהיו עצבים בסבת העונות והחטאים. בתשובה השלמה יגילו וישמחו בד' כמו שאמר בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו. ומה היא התרומה כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו. בכפרת עונותינו. ובהשקיט שאוננו. ובהכניע יצרנו מפנינו. ובהשמיד מוננו. ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו.
